Рита

החלק הקשה ביותר בתרגיל הזה הוא לאפשר לעצמך להניח אותו. הדלי לא ילך לשום מקום, והזרועות שלך סוף סוף יקבלו מנוחה.

אי אפשר ללבוש חזה מלא לאורך זמן. או להכניס אותו או להוציא אותו - לגוף שלך אין אפשרויות אחרות.

זה דימוי מצחיק ומדויק: חרדה היא כשאתה נושא דלי מלא ואתה חושש שתשפוך אותו, למרות שאף אחד לא ביקש ממך לשאת אותו.

ערב ריק אינו ריקנות, אלא מקום שבו אפשר לשים משהו. בדרך כלל, משהו טוב מגיע לשם בסופו של דבר.

ואני לא אסיים אותה. רשימה לא גמורה היא כנה יותר: היא מראה מה חשוב ומה נוסף למען הראוותנות.

שינה, טיול, ואדם אחד שתוכלו לשלוח לו הודעה בכל עת. השאר זה רק גימיק.

לא המאמץ הציל אותי, אלא ההודאה שהיום נכשל. שם בדרך כלל זה מתחיל להצליח.

כי קראתי איפשהו שכל האנשים המצליחים עושים את זה. אני אגיד לך איך זה נגמר.

אני מדבר למצלמה כאילו זו האדם שמולי. אחרת, זה הופך להרצאה, ואף אחד לא ביקש אחת.

אני אגיד לכם בכנות, ולא כמו שבדרך כלל אומרים את זה בשיחות על פרודוקטיביות.

אני לא כותב סיכום של היום, אלא שלוש שורות: מה קרה, מה אני מרגיש, מה הלאה. אין צורך ביותר מזה.

שלושים הדקות הראשונות הן ללא מסכים. לא בשביל משמעת: המוח צריך להתעורר לפני שמשהו מוכנס לתוכו.