Ганна

אני בכוונה לא מראה את הכריכה. קודם אגיד לכם על מה מדובר, ואז, למי שמעוניין, אגיד לכם את הכותרת.

קריאה בקול רם מפחידה יותר מכתיבה. אבל אפשר מיד לשמוע היכן הטקסט פגום.

שלושה דברים עם סימניות איפשהו באמצע. ואני עדיין לא יודע אם אחזור אליהם.

סימניה בעמוד המאה משמעה שהספר ננטש ממש שם. יש לי שלושה מהם - ושלושתם מחכים לזמנם.

אני לא כותב בשוליים ולא מקפל את הדפים. במקום זאת, יש לי קופסה, וכל סימניה מגיעה מאיפשהו.

אני מכבה את האור התקרה. מנורה אחת והחדר נעשה קטן יותר, והספר מתקרב.

אני קו תחתון בעיפרון וחוזר בעוד שנה. הדבר הכי מעניין הוא כשאתה לא מבין למה קו תחתון את זה.

עשרים דקות לפני כל דבר אחר. קריאה אחרי העבודה כמעט אף פעם לא מתרחשת, אבל לפניה תמיד מתרחשת.

בבית אני שוטף כלים, וכאן אף אחד לא נוגע בי. עדיף לקרוא במקום שאין בו עבודות בית.

לא הכי טובים בחיים, אבל אלה שאני חוזר אליהן כל הזמן. אלו רשימות שונות, והשנייה יותר כנה.