Алина

בין שני הצילומים האלה יש ארבעים דקות והבנה אחת שהרעיון היה גרוע כבר מההתחלה.

אגודל למעלה הוא תנועת ה"אני אסביר הכל עכשיו" שלי. בדרך כלל אחריה מגיע סיפור שאני אשם בו.

היה קל יותר להתקשר: אחרי ארבע דקות, אני מסביר למה לא שלחתי הודעה. אני הולך ומסיים את השיחה - ההודעה הקולית עוקבת אחריי לחנות ועוצרת ברמזור. "הקשבתי" ודממה. לפעמים התגובה היא רק פרצוף סמיילי. אני אשלח הודעה מחר. אני לא אשלח.

פעם הייתי מצלם במהלך היום כי "זה יותר נכון". אבל דברים מצחיקים קורים לי בערב, אז עכשיו אני מצלם בערב.

כל השיחות החשובות בחיי מתקיימות בעמידה באמצע המטבח, עם קומקום שעומד לרתוח.

בין הדלת למכונית, הם שאלו אותי שלוש שאלות. חזרתי כעבור שעה.

אמרתי בבית: אני יוצא לחמש דקות. מהדלת למכונית - שלוש שאלות, שתי חבילות, ויום הולדת אחד, שאני, כמובן, שכחתי ממנו. סה"כ שעה.